בהתוועדות חסידית לא מזמן חבר אמר לי שאין בושה כמו להניח תפילין של ר"ת בתפילת מינחה בבית כנסת ספרדי, במיוחד שעושים את זה תדיר. כי כולם חושבים שאתה עצלן נוראי, והמתפללים לא יודעים שקמת היום ב5.00 בבוקר והתעכבת כמה דקות במקווה לפני התפילה ולכן לא הספקת להניח. (יש לי חברים ממש צדיקים) אבל אעפ"כ חברי כובש את יצרו ומתגבר על הבושה כדי לעשות נחת רוח לאביו שבשמים. מה שהזכיר לי מקרה שקרה בחנות לפני מספר שנים כמובן שלא אסגיר פרטים או שמות.
פעם נכנס לחנות מוריה איש מבוגר שפניו לא היו מוכרים, למרות שאלתו המיידית: זוכר אותי? אני הייתי ילד שהיה מטייל בחנות שלכם לפני שנים. יש לי וידוי. כשהייתי ילד הייתי נוהג 'לסחוב' מכם מוצרים בטיולים שלי בחנות שלכם, אני רוצה להתנקות, ולשלם. כמובן שהאיש שילם כאשר השיטו עליו, אבל התעקש להצמיד את הגניבה שלו לדולר וכך שילם את מלוא הסכום.
ועכשיו קורא יקר, עם הגעת עד לפה, תעצום עניים ותדמיין את הבושה של אותו האיש שעשה תשובה, תבין ותפנים מדוע עוונותיו נהפכו לזכויות.
Comentários